<h1>תשובות חכמי צרפת ולותיר סימן כ"ו</h1>
<h2>דף ע.</h2>
וששאלתם ראובן ושמעון שהלכו לשוק והתנו ביניהם שכל מה שיעלה שכר לאחד בין בסחורה בין במציאה בין בכל דבר יחלוקו זה לזה ובחזרה הלך האחד לבדו עם פרקמטיא שקנו בשותפות נתפס בידי גוים ונתן ממון בפדיון ותובע מחברו ליתן חלקו בפדיון שהרי שותפי' הם והיה בא עם הסחורה שהיית' של שניהם לשומרה כדרך שותפי' ועוד שהתנינו להיו' שותפי' בשכר [ובהפסד] ובכאן שיש הפסד שוה בהפסד והלה משיבו לא היינו שותפי' אלא בעירנו בשוק אבל משעת צאתינו מן העיר נפרדה חבילתינו ואילו היית משתכר ממון רב הרבה לא היית חולק לי וזה מודה בכך. ובאו לפניך לדין ופטרוהו ויש חולקין בדבר לחייבו. טעם החולקין לא פירש ואני אין בידי ראיה מהיכן לחייבו ואע"פ שעדיין כל זמן שלא חלקו פרקמטיא שותפי' הם (ואילו) [ואפילו] לא התנו כל מה שיפסיד האחד ישלם לו חלקו חברו ואם מפני ששנינו [ב"מ ע' ע"א] קרוב לשכר ורחוק להפסד רשע לא נאמר דבר זה אלא בנותן פרקמטי' לחברו על מנת שאם ישתכר יחלוקו עמו ואם יהיה הפסד בפרקמטיא על המקבל להשלים [הכל] שכל האחריות על המקבל נמצאת פרקמטיא עליו מלוה ומה שהנותן נוטל חלק אינו אלא רבית ושכר בטילות מעותיו עומד ונוטל אבל בדבר זה אין לך עליו אלא תרעומת שהרי קבל עליו אחריות חלקו ומפסיד חצי הפרקמטי' [שנאבדה] אבל אחריות גופו של שותף זה לא קבל עליו ואע"פ שהיה [בפרקמטי'] חלק חבירו עם חלקו אין זו טעם לחייבו לזה שהרי ראיה גדולה הבאת לדבריך [ב"ק קט"ו ע"ב] שטף נהר את חמורו ואת חמור חברו כו' וכ"ש זה שהיה טורח זה בכולו וזה לא אמר לו קום רדוף והכנס למקום גדודי ליסטי' ועלי פדיונך וכי יבא דבר המחייבי' וראיות שלהם נדעה מה טוב.
